תראו אותי

מ' מנהלת בכירה, מוכרת ומוערכת משתפת: "אני לא מאמינה, אני מרגישה לגמרי שקופה. לא משנה כמה קבלות יש לי ואיזה רקורד מרשים, בתהליך חיפוש העבודה אני שקופה!"

מנהלים ובכירים נוספים מוסיפים: "אני מנהל מצוין, מוכשר עם הישגים מרשימים ופה אני מרגיש כאילו אף אחד לא רואה אותי", "איך אף אחד לא רואה כמה אני טובה ומוכשרת", "כל המתווכים למיניהם גורמים לך לצעוק – תראו אותי!, תנו לי את ההזדמנות להוכיח!"
האם גם אתם חווים את אותה תחושה?

מנהלים ובכירים רבים חווים (לצערם) בתהליך חיפוש ומציאת התפקיד הבא, כי הפכו מ-בלתי רגילים ל-בלתי נראים.
ובאופן סימבולי בימים אלו של חג החנוכה, היציאה מחושך לאור מקבלת משנה תוקף ומשמעות.

אתם רגילים לקבל הערכה, פרגון, הוקרה, אתם מטביעים חותם, מובילים מערכות וצוותים להצלחות והנה (ולו לשבריר שניה) נראה כי צריך להוכיח מחדש, אתם מתאימים כל כך למשרה אבל הולכים לאיבוד בים השלבים, המתווכים, הערוצים….
אתם שואלים את עצמכם –"הייתכן? מה בעצם קורה פה? תפסיקו להתעלם ממני. תראו אותי!
אני מצוין ואני כאן. תנו לי להוכיח לכם".

הסיבות לאותן תחושות הן שונות ומגוונות לכל אחד ואחת, ואילו הפתרון  משותף לכולם.
אחד הפתרונות המאפשרים לכם להפוך חזרה מבלתי נראה לבלתי רגיל ולמצוא את התפקיד הבא,
הוא ללמוד, להכיר, לדעת ולהבין איך העולם הזה עובד. מהם כללי המשחק. מה מניע את השחקנים לפעולה. מי הם גורמי המפתח והמושכים בחוטים. מה עשוי להיות מקדם ומה עלול להיות חסם בלתי עביר.

האם חשבתם לרגע מה היה קורה לו הייתם נכנסים לנעלי תפקיד בכיר, לדוגמא סמנכ"ל מכירות באופרציה של 200 איש ללא בחינה, בדיקה, למידה של המערכת, הבנה של מי הם גורמי המפתח ומהם כללי המשחק במגרש הספציפי?

להצלחה שלכם,
יפעת אלי בלוט