מדוע חלקיכם מתייחסים לעבודה כמקור פרנסה בלבד?
ואילו אחרים רואים בעבודה שלהם קריירה או אף סוג של שליחות?
הפסיכולוגית איימי וז'סנייבסקי ועמיתיה (2003) סבורים שעובדים חווים את עבודתם ב-3 אופנים : פרנסה, קריירה וייעוד.
פרנסה נתפשת בדרך כלל כחובה, כשהדגש הוא על הגמול הכספי ולא על ההגשמה האישית.
אתם הולכים למקום העבודה כי אתם צריכים ולא כי אתם רוצים.
לעומת זאת, לקריירה מניעים חיצוניים כדוגמת כסף, קידום, יוקרה וכוח.
וכשהעבודה הופכת לייעוד או אז רואים בעבודה סוג של שליחות, תחושה של משהו מעבר והעבודה הופכת למטרה בפני עצמה!
הגורמים המניעים הם פנימיים ובמסלול הזה חווים תחושה של הגשמה עצמית.
העבודה מלהיבה, יש סיפוק, אנרגיה ומוטיבציה להמשיך ולהתמיד.
העבודה נתפשת כזכות ולא כחובה!
פיתוח וניהול קריירה כשמו כן הוא, אינו קורה פתאום אלא כתהליך מתמשך.
תהליך מתמשך הכולל היבטים חשובים כתכנון, חשיבה, למידה, יצירת הזדמנויות, בחירות מושכלות, פיתוח, ניהול, פרו-אקטיביות, שיווק עצמי, קשירת קשרים, להיות בפרונט ועוד
כשאתם רוצים לחוות משמעות, עניין והנאה מהעבודה עצם התפישה שלכם את העבודה לעיתים יותר חשובה מהעבודה עצמה.
ראלף וולדו אמרסון טען כי "העולם גהנום לאחד וגן עדן לאחר",
כידוע אנשים שונים תופשים את אותו אירוע בדרכים שונות לחלוטין ולפיכך החוויה שלהם שונה.
לפיכך, מה שתבחרו להתמקד בו בעבודה ייקבע במידה רבה אם תיהנו במה שאתם עוסקים.
לעיתים שינוי בתפישה עשוי להוליד שוני ניכר ולעיתים אין צורך לחפש את השינוי בחוץ.
(רבי נחמן)